פסק-דין בתיק עת"מ 13878-08-10

1.         לפני עתירה מנהלית שעניינה רישוי עסק של מכירת חלפים משומשים וסחר בכלי רכב (להלן - "העסק") על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן - "החוק"), שאותו מפעילה העותרת באזור התעשיה נשר.

בעתירה מבקשת העותרת להורות למשיבים להעניק לה רישיון עסק וכן להורות על ביטול החלטת המשיבה מס' 2 (להלן - "ועדת הרישוי") מיום 5.7.10 (להלן - "החלטת ועדת הרישוי") לפיה התנתה הועדה את מתן רישיון העסק לעותרת במילוי התנאים שנקבעו על ידי המשרד להגנת הסביבה והמצאת אישור של ועדת התכנון ובניה "מורדות הכרמל". העותרת טוענת כי היא מילאה אחר התנאי הראשון, ואת התנאי השני ראוי לבטל מטעמים שונים.

רקע בקצרה

2.         השתלשלות העניינים הנוגעת לענייננו מפורטת בפירוט רב בפסק דינו של כב' השופט א. קסרי מיום 10.6.08, שניתן בעתירה קודמת שהגישה העותרת נגד המשיבים לבית משפט לעניינים מנהלים בחיפה (עת"מ 336/08) (להלן - "פסק הדין"), במסגרתה ביקשה העותרת להורות למשיבים להעניק לה רישיון עסק. 

3.         על מנת שלא להלאות את הצדדים, אחזור בקצרה על השתלשלות העניינים הרלוונטית לעתירה שלפנינו בלבד.

ביום 5.12.05 הגישה העותרת לועדת הרישוי בקשה לקבלת רישיון עסק. במהלך שנת 2006 התקיימו בין נציגי העותרת לבין ממלאי תפקידים בועדת הרישוי מספר פגישות בנוגע לתנאים שהוצבו בפני העותרת לצורך קבלת רישיון העסק.

בפגישה שהתקיימה ביום 2.7.06 מסר מנהל מחלקת רישוי ופיקוח בעירייה לנציגי העותרת את הדרישות המהוות תנאי לקבלת הרישיון - הקמת גדר בגובה של 5 מטר שמטרתה הסתרת תכולת המגרש וכן קירוי של חלק מן המגרש.

4.         לאחר שהתקיימו הליכים שונים בין הצדדים (הוצאת צו הפסקה מנהלי שהוציאה ועדת הרישוי, דיון בבית משפט השלום בחיפה בבקשה לביטול צו ההפסקה המנהלי (בש"א 4886/06), הגשת כתב אישום נגד העותרת בגין עבירה של ניהול עסק ללא רישיון (עמ"ק 1133/06), מתן צו סגירה שיפוטי לעסק אשר נדחה מעת לעת), התקיימה ביום 5.12.07 ישיבה נוספת של ועדת הרישוי בה השתתפו נציגי העותרת, מהנדס העיר והיועץ המשפטי של העירייה. באותה פגישה לא הועלה כל נימוק מטעם נציגי ועדת הרישוי לאי מתן רישיון עסק לעותרת, זולת הדרישה להקמת הגדר והקירוי שנבעה משיקולים של חזות פני העיר.

5.         בסופו של דבר, ביום 19.12.07 לאחר סיור שנערך במקום בו מתנהל העסק, התקיים דיון נוסף של ועדת הרישוי בראשותו של ראש העיר, שהיה גם יו"ר ועדת הרישוי. בתום הדיון החליטה ועדת הרישוי כי בכפוף למילוי התנאים בנוגע להקמת הגדר וקירוי וכן הגשת תוכנית שתכלול הסדרי תנועה, יינתן לעותרת רישיון עסק (להלן - "ההחלטה הראשונה").  

6.         בגין החלטה זו הגישה העותרת את העתירה בעת"מ 336/08 שנדונה כאמור בפני כב' השופט קיסרי. בעתירה הנ"ל טענה העותרת כי דרישת המשיבים לקירוי והקמת הגדר על מנת שלא לפגוע בחזות העיר משוללת כל יסוד חוקי ודינה להתבטל.

כב' השופט קיסרי קיבל את העתירה וקבע כי דרישת ועדת הרישוי לגידור וקירוי כתנאי למתן רישיון עסק לעותרת אינה חוקית. לפיכך, הורה כב' השופט קיסרי על ביטול תנאי זה ועל מתן רישיון עסק לעותרת בתנאים שקבע (קבלת אישור הועדה המקומית לתכנון ובניה להסדרי תנועה וכן - במידה ונכלל בין התנאים שקבעה המשטרה תנאי של גידור המגרש - ביצוע הגידור בהתאם לנדרש על ידי המשטרה).

7.         על פסק הדין הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט העליון. בפסק דינו של בית משפט העליון (עע"מ 6189/08) מיום 12.5.10 נכתב בין היתר כדלקמן: "הוברר כי ההליך שנערך לגבי רישוי המשיבה לא כלל הפניית הבקשה לחוות דעת המשרד להגנת הסביבה... בנסיבות אלה איננו רואים מנוס מקבלת הערעור, בלא שנידרש לנושאים אחרים. המערערים [המשיבים כאן] יפנו תוך 14 יום מהיום למשרד לאיכות הסביבה בצירוף כל החומר הרלוונטי... משתוגש חוות דעת המשרד לאיכות הסביבה יתנו המערערים החלטתם... הערעור מתקבל לפי האמור, ופסק הדין קמא יתבטל" (הדגשה שלי י.ו) .

בהתאם, פנתה רשות הרישוי למשרד להגנת הסביבה אשר נתן ביום 13.6.10 את אישורו לבקשה בתנאים מסוימים שעל העותרת  למלא. העותרת מילאה אחר תנאים אלה, וביום 15.7.10 הודיעה על כך למשרד להגנת הסביבה.

8.         ביום 5.7.10 התקיימה ישיבה נוספת של ועדת הרישוי אשר החליטה כי על העותרת לעמוד בתנאי הרישיון שהוצא על ידי המשרד להגנת הסביבה, וכן ניתנת לעותרת אורכה בת חודשיים להמציא על פי דין אישוריהם של כל יתר גורמי הרישוי, "כולל ועדת תכנון ובניה "מורדות הכרמל" (להלן - "ההחלטה השניה")

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

טענות העותרת

9.         העותרת טוענת כי המשיבים הטעו את בית המשפט העליון במהלך הדיון שהתקיים בערעורם שם עת טענו כי בקשת העותרת לרישיון עסק לא הועברה על ידם לאישור המשרד להגנת הסביבה, ובגין כך, בוטל פסק דינו של כב' השופט קיסרי והדיון הוחזר לועדת הרישוי. לטענת העותרת, בניגוד לנטען, עוד בחודש אוקטובר 2006 הועברה הבקשה למשרד להגנת הסביבה על ידי המשיבים.

לגוף העניין, טוענת העותרת כי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון וכמצוות פסק הדין, לא היו רשאים המשיבים לדון בבקשה לרישוי עסק בהתעלם מכל ההליכים הקודמים וכי היה עליהם לדון אך ורק באישור של המשרד להגנת הסביבה.

העותרת טוענת עוד כי הדרישה המפורטת בהחלטה השנייה כי על העותרת להמציא על פי דין אישוריהם של כל יתר גורמי הרישוי, אינה מתקבלת על הדעת, אינה מפורטת ועומדת בניגוד לכל דין. כן טוענת העותרת כי המשיבים מנועים מלהתנות את מתן הרישיון בתנאים שונים מאלה שהותנו על ידם בעבר. נטען עוד כי ההחלטה היא בלתי סבירה, ניתנה בשיהוי ניכר, מונעת משיקולים זרים ודינה להתבטל.